כיצד הפסנתר קיבל את שמו?
מרכזיותו של הפסנתר בחיי החברה של סוף המאה ה- 19
כיום אנו חיים בעולם שאחרי המצאת הקלטת הקול, כשלכל אחד מאיתנו יש אוסף תקליטים, או לפחות רדיו בהישג יד. עם זאת, בימים שלפני המצאת האולפנים, הדרך ליהנות ממוזיקה הייתה נגינה על כלי נגינה, כאשר פסנתר נהנה מפופולריות רבה במיוחד. לאור השימוש הרב בכלי הזה, היה צורך חד למצוא מילה שתתאים לכלי הנגינה הזה. הדרך עד למילה "פסנתר" הייתה ארוכה ומורכבת, וכללה כמה וכמה הצעות, שחלקן התבססו על עברות של המילה הלועזית (פיאנו-פורטה), ואחרות התמקדו בשחזור מילים מהתנ"ך.
פיאנו-פורטה
סופרים וכותבים שכתבו בעברית השתמשו תחילה באופן טבעי בשם המעוברת של המילה האיטלקית פיאנו-פורטה. התרגום המילולי של מונח זה הוא חלש-חזק, ובעברית שימשו שתי חלופות – פיאנו או פיאנא.
עוגב
בשנת 1862 השתמש העיתון "המליץ" במילה עוגב, כשהכוונה הייתה לפסנתר. בכדי שהקוראים יבינו את הכוונה, צורף בסוגריים כי הכוונה היא לפיאנא. המילה עוגב תורגמה ליוונית כאורגנון, וכנראה שתרגום זה הוא שתרם לבחירתה של המילה עוגב כחלופה לגרסה הלועזית למילה פסנתר.
נבל
בשנת 1871 השתמש מנדל ליברמן במודעה שפרסם במילה נבל כחלופה לפיאנו. מילה זו אומצה על ידי העיתונות העברית, אך עם הזמן היא הפכה לכינוי עבור כלי נגינה אחר.
פסנתר
הגברת ברטה פיינברג, בעלת הפסנתר היחידה במושבה ראשון לציון, כינתה את כלי הנגינה הזה לראשונה פסנתר. המילה פסנתרין מופיעה בספר דניאל פרק ג´, ומכוונת לכלי נגינה. הסיומת "ין" נתפסה כסיומת רבים של השפה הארמית (ייתכן כי בטעות), סיומת זו הושמטה, וכך נשארנו עם המילה פסנתר. מילה זו הלכה ותפסה לה מקום מרכזי בעולם הספרות והעיתונות העברית.
מכושית
זוהי הצעתו של אליעזר בן יהודה למילה פסנתר, שטען כי זוהי המילה פיאנו וקולויר בלעז. מילה זו הופיעה בכל העיתונים של בן יהודה, אך היא לא תפסה שפת הדיבור או השפה הכתובה.אימוצה של המילה פסנתר מוכיחה שוב את הקשר החזק שבין השפה לבין האנשים שדוברים אותה. למרות הצעות של בכירי המומחים בשפה העברית, המילה שבסופו של דבר תפסה את מקומה היציב היא זו שצמחה מצורך של משתמשת בכלי הנגינה, שהייתה זקוקה לביטוי המתאים לכלי. דוגמה זו של המילה פסנתר גם מראה לנו עד כמה קשה היה למצוא מילים שימושיות להמצאות חדשות או לחפצים ולמונחים שלא הופיעו בתנ"ך ובכתבי הקודש.